"קיים סטראוטיפ האומר כי צעירים מאירופה העוזרים לסוריה הם קורבנות של החברה שאינה מקבלת אותם ואינה מעניקה להם מספיק הזדמנויות... סטראוטיפ נפוץ נוסף העומד לדיון בבלגיה הוא כי למרות מחקר המפריך זאת, עדיין מפרשים בטעות לעתים קרובות מדי הקצנה כתהליך הנובע מאי השתלבות בחברה... לכן אני מעז לומר כי ככל שהשתלבותם של צעירים בחברה טובה יותר, כך גדל הסיכוי שיהפכו לקיצונים. השערה זו נתמכת על ידי עובדות רבות".
זו היתה תוצאתו של מחקר הולנדי חשוב ביותר של קבוצת אקדמאים באוניברסיטת ארסמוס ברוטרדם. נראה, כי מחבלים הם דוגמה להשתלבות מוצלחת: למשל, מוחמד בויארי, המחבל המרוקאי-הולנדי שירה בבמאי תיאו ואן גוך ולאחר מכן דקר אותו ושיסף את גרונו בשנת 2004. "הוא [בויארי] היה אדם משכיל עם סיכויים טובים", אמר ג'וב כהן ראש עיריית אמסטרדם ממפלגת הלייבור.
לאחר המחקר ההולנדי הגיע המחקר מצרפת שנתן הוכחה נוספת לתזה היוצאת נגד האמונה הליברלית כי כדי להביס את הטרור, על אירופה להשקיע בהזדמנויות כלכליות והשתלבות חברתית. דוניה בוזאר, מנהלת (Center for Prevention, Deradicalization and Individual Monitoring (CPDSI ארגון צרפתי העוסק בהקצנה אסלאמית, חקרה 160 משפחות שילדיהם עזבו את צרפת כדי להילחם בסוריה. שני שלישים מהם היו ממעמד הביניים.
ממצאים אלו מנפצים את המיתוס של פרולטריון הטרור. על פי דו"ח חדש של הבנק העולמי, "אנשים המצטרפים למדינה האסלאמית משכילים יותר מעמיתיהם בני אותה ארץ".
עוני וקיפוח אינם כפי שאמר ג'ון קרי "סיבת השורש לטרור". הבנק העולמי, אשר חקר פרופילים של 331 אנשים שגויסו לדעאש מתוך מסד הנתונים של המדינה האסלאמית, מצא כי ל- 69% מהם יש השכלה תיכונית לפחות, ורבע מהם סיימו לימודים במכללה. לרובם הגדול של המחבלים הייתה עבודה או מקצוע לפני שהצטרפו לארגון האסלאמי. "מספרם של אנשי המנהל המצטרפים אך גם של המתאבדים עולה עם ההשכלה", על פי דו"ח של הבנק העולמי. "יתרה מזאת, מי שמציע להפוך עצמו למחבל מתאבד מדורג בממוצע בקבוצה המשכילה יותר".
פחות מ-2% מהמחבלים הם אנאלפביתיים. המחקר מצביע גם על המדינות שמהם יוצא מספר האנשים הרב ביותר המצטרפים לדעאש: סעודיה, תוניסיה, מרוקו, טורקיה ומצרים. כאשר בדקו את המצב הכלכלי במדינות אלו, גילו החוקרים כי "ככל שהמדינה עשירה יותר, כך רבים הסיכויים שיצטרפו ממנה יותר אנשים לקבוצת טרור".
דו"ח נוסף הסביר כי "במדינות העניות ביותר בעולם אין רמות יוצאות דופן של טרור".
למרות ההוכחה, המנטרה המתקדמת חוזרת וטוענת כי הטרור האסלאמי הוא תוצאה של אי צדק, עוני, דיכוי כלכלי ותסיסה חברתית. אין דבר רחוק יותר מהאמת. התזה כי עוני מעודד טרור רווחת כיום במערב, מהכלכלן הצרפתי תומאס פיקטי ועד לאפיפיור פרנציסקוס. נראה, כי הנחה זו זוכה לפופולרית מפני שהיא פונה לרגשות האשמה הקולקטיביים של המערב, מתוך כוונה להסביר את מה שהמערב מתקשה לקבל: שמחבלים אינם מונעים על ידי חוסר שוויון אלא על ידי שנאה לתרבות המערבית והערכים היהודים-נוצריים של המערב. עבור ישראל המשמעות היא: מה עושים היהודים על אדמה אשר - גם אם במשך 3000 שנה נקראת יהודה - אנו סבורים כי יש לתת אותה למחבלים פלסטינים? וסביר להניח כי מחבלים אלו יתפלאו מדוע עליהם לקיים משא ומתן, אם במקום זאת הם יכולים לקבל כל מה שירצו.
עבור הנאצים, ל"גזע הנחות" (היהודים) לא הייתה זכות קיום ויש להמיתם בגז. עבור הסטאלינסיטים, "אויבי העם" לא היו זכאים להמשיך לחיות, והיה עליהם למות בעבודת פרך או מהקור בגולאג. עבור האסלאמיסטים, למערב עצמו אין זכות קיום ויש להשמידו.
אנטישמיות, ולא עוני, היא שגרמה לרשות הפלסטינית לקרוא בית ספר על שם אבו דאוד, המוח מאחורי טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן.
הפיגועים בפריז, שאת יום השנה שלהם תציין צרפת בעוד מספר ימים, היו מהלומה שהיא תולדה של אידאולוגיה שאינה מעונינת להיאבק בעוני אלא להשיג כוח באמצעות טרור. זו אותה אידאולוגיה אסלאמית שרצחה את עיתונאי המגזין שארלי הבדו ואת השוטרים בתפקיד שהגנו עליהם, האידאולוגיה שאילצה את הסופר הבריטי, סלמן רושדי, לרדת למחתרת במשך יותר מעשור, אשר שיספה את גרונו של הכומר ז'אק האמל, אשר טבחה נוסעים בלונדון, בריסל ומדריד, אשר רצחה מאות ישראלים באוטובוסים ובמסעדות, אשר הרגה 3000 איש בארצות הברית ב-11 בספטמבר, אשר רצחה את תיאו ואן גוך ברחוב באמסטרדם בגלל סרט, אשר ביצעה אונס המוני באירופה וטבח בערים ובמדבריות סוריה ועיראק, אשר פוצצה למוות 132 ילדים בפשוואר, ואשר הורגת דרך קבע ניגרים רבים עד כי איש אינו שם לב לכך.
זוהי האידאולוגיה האסלאמית המניעה טרור, ולא עוני, שחיתות או יאוש. זה הם, לא אנחנו.
כל היסטוריית הטרור הפוליטי רצופה אנשים פנאטים בעלי השכלה גבוהה שהכריזו מלחמה על החברה שבה חיו. רצח העם הקומוניסטי על ידי החמר רוז' בקמבודיה יצא מתוך כיתות הלימוד של הסורבון בפריז, שם למד מנהיגם, פול פוט את כתביהם של קומוניסטים אירופים. הבריגדות האדומות באיטליה היו תכנית של נערים ונערות שמנת עשירים מהמעמד הבינוני. בין השנים 1969 ל- 1985 הרג הטרור באיטליה 428 איש. פוסאקו שיגנובו, מנהיגת קבוצת הטרור הצבא האדום היפני, הייתה משכילה והתמחתה בספרות. אבימאל גוזמן, מייסד "נתיב הזוהר" בפרו, אחת מקבוצות הגרילה האכזריות בהיסטוריה, לימד באוניברסיטת אייקוצ'ו, שם הגה מלחמה נגד "הדמוקרטיה של בטן ריקה". קרלוס התן, הטרוריסט הידוע ביותר לשמצה בשנות ה-1970, היה בנו של אחד מעורכי הדין העשירים בונצואלה, חוזה אלטגרציה רמירז. מיקל אלביזו איריארטה, מנהיג קבוצת הטרור הבסקית אט"א, הגיע ממשפחה עשירה בסאן סבסטיאן. סברי אל-בנא, המחבל הפלסטיני הידוע בשם "אבו נידאל", היה בנו של סוחר עשיר מיפו.
כמה מהמחבלים הבריטים שהצטרפו לשורות מדינה האסלאמית הגיעו ממשפחות עשירות ולמדו בבתי הספר היוקרתיים ביותר בבריטניה. עבדול ואהיד מג'יד עשה דרך ארוכה מהעיירה האנגלית קרולי עד לחאלב, סוריה שם פוצץ עצמו. אחמד עומאר סעיד שייח', המוח מאחורי חטיפתו והריגתו של העיתונאי דניאל פרל, סיים תואר ב- London School of Economics. כאפיל אחמד, שנהג בג'יפ מלא בחומרי נפץ לתוך שדה התעופה בגלזגו, היה נשיא האגודה האסלאמית באוניברסיטת קווינס. פייסל שחזד, המחבל שנכשל בביצוע פיגוע בכיכר טיימס בניו יורק, היה בנו של בכיר בצבא פקיסטאן. לזכריאס מוסאווי, האדם העשרים במספר בפיגועי 11 בספטמבר, היה דוקטורט בכלכלה בינלאומית מאוניברסיטת South Bank University בלונדון. סייג'יד בדאט, מי שרצה לפוצץ טיסה מסחרית, למד אופטומטריה באוניברסיטת לונדון. אזהרי חוסין, המחבל שהכין את הפצצות בבאלי, למד באוניברסיטת רידינג.
סוכנות הביון הבריטית ה- MI5 גילתה, כי "שני שלישים מהחשודים הבריטים מגיעים ממעמד הביניים, ומי שרוצה להיות מחבל מתאבד הם לעתים קרובות האנשים המשכילים ביותר". לרוב המחבלים הבריטים היו אישה וילדים, מיתוס נוסף שמנופץ, כי מחבלים הם כישלון חברתי. מוחמד סידיק חאן, אחד המחבלים המתאבדים ב-7 ביולי 2005, למד ב- Leeds Metropolitan University. לעומאר חאן שריף הייתה מלגה מ- King's College לפני שביצע את פיגוע ההתאבדות בטיילת על חוף ימה של תל אביב בשנת 2003. שריף לא חיפש ישועה כלכלית, אלא לשחוט כמה שיותר יהודים.
למעשה, כל ראשי קבוצות הטרור הבינלאומיות הם ילדי שמנת אשר ניהלו חיים טובים לפני שהצטרפו לשורות הטרור. 15 מתוך 19 מחבלים מתאבדים ב-11 בספטמבר הגיעו ממשפחות ידועות במזרח התיכון. מוחמד עטה היה בנו של עורך דין בקהיר. זיאד ג'רח, שריסק את טיסה 93 בפנסילבניה, היה שיך לאחת המשפחות האמידות בלבנון.
נסרה חסן, שכתבה דיוקן מפורט על מחבלים מתאבדים פלסטינים ב-The New Yorker, הסבירה כי "מתוך 250 מחבלים מתאבדים, אף אחד אינו אנאלפבית, עני או מדוכא". נראה, כי מובטלים הם תמיד בעלי הסיכוי הנמוך ביותר לתמוך בפיגועי טרור.
אירופה ואמריקה נתנו הכול למחבלים אלו: הזדמנויות השכלה ותעסוקה, בידור עממי והנאות מיניות, שכר ורווחה וחירות דתית. מחבלים אלו, כמו "מחבל התחתונים" עומאר עבדול מוטלב, בנו של בנקאי, לא סבלו עוני מימיהם. המחבלים בפריז דחו את הערכים החילוניים של חירות, שיוויון ואחווה. אנשי ג'יהאד בריטים שביצעו פיגועים בלונדון ועתה נלחמים למען החליפות דחו את רב-תרבותיות. האסלאמי שהרג את תיאו ואן גוך באמסטרדם דחה את הרלטיביזם ההולנדי. איש דעאש, עומאר מאטין, שהפך את מועדון Pulse באורלנדו לבית מטבחיים, אמר כי הוא רוצה לטהר את המועדון ממה שנתפס על ידו כפריצות מופקרת וכנראה את המשאלות ההומופיליות שלו עצמו.
אם המערב לא יבין את המקור האמיתי לשנאה זו, ובמקום זאת ישגה בתירוצים כוזבים כגון עוני, הוא לא ינצח במלחמה שנפתחה נגדנו.
ג'וליו מאוטי, עורך תרבות בעיתון Il Foglio הוא עיתונאי וסופר איטלקי.