• מתוך 1.2 מיליון המהגרים שהגיעו לגרמניה בשנים 2014 ו- 2015, רק 34,000 מצאו עבודה.

  • אנגלה מרקל הלכה להניח ורדים לבנים בזירת הפיגוע בשוק חג המולד בברלין. אלפי גרמנים עשו כמוה. רבים הביאו נרות ובכו. אולם הכעס והרצון להיאבק באיום עדיין חסרים.

  • אין דבר המיטיב לתאר את מצבה הנוכחי של גרמניה מאשר גורלה העצוב של מריה לנדנבורגר, צעירה בת 19 שנרצחה בתחילת דצמבר. כחברה בארגון סיוע לפליטים, לנדנבורגר נמנתה עם מי שקידם בברכה מהגרים בשנת 2015. היא נאנסה ונרצחה על ידי אחד האנשים שעזרה להם. משפחתה ביקשה מכל מי שרוצה לחלוק כבוד לבתם לתרום כסף לאגודות פליטים, כדי שיותר פליטים יוכלו להגיע לגרמניה.

  • החוק המגנה הסתה לשנאה התכוון, ככל הנראה, למנוע חזרה לרעיונות נאצים, אולם כיום הוא מונף כחרב על פני כל מי שמדבר בחריפות על האסלאמיזציה הגוברת של המדינה.

  • רובם הגדול של הגרמנים אינם רוצים להבין שגרמניה נמצאת במלחמה, מפני שאויב חסר רחמים הכריז עליהם מלחמה. הם אינם רוצים להבין שהוכרזה מלחמה על התרבות המערבית. הם מקבלים את התבוסה ועושים בצייתנות את מה שאנשי הג'יהאד רוצים שיעשו: הם נכנעים.

  • אם אנגלה מרקל אינה מבינה את ההבדל בין יהודים שהושמדו על ידי הנאצים לבין מוסלמים המאיימים להשמיד נוצרים, יהודים ומוסלמים אחרים, היא תמימה עוד יותר מכפי שהיא נראית.

המתקפה בברלין ב-19 בדצמבר 2016 היתה צפויה. קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, יצרה את התנאים שאפשרו אותה. מוטלת עליה אחריות כבדה. חרט וילדרס, חבר הפלמנט ההולנדי ואחד המנהיגים הפוליטיים חדי הראייה היחידים באירופה, האשים אותה באומרו כי יש לה דם על הידיים. הוא צודק.

כאשר היא החליטה לפתוח את שערי גרמניה למאות אלפי מוסלמים מהמזרח התיכון וממדינות רחוקות יותר, היה עליה לדעת כי אנשי ג'יהאד מסתתרים בין שטף המהגרים המגיעים אליה. היה עליה לדעת כי המשטרה הגרמנית אינה מסוגלת לשלוט בהמונים שנכנסו ועד מהרה עמדה חסרת אונים לנוכח מספר האנשים שעליהם הייתה צריכה לפקח. ואף על פי כן היא עשתה זאת.

כאשר מאות מעשי אונס ותקיפות מיניות התרחשו בקלן ובערים אחרות בגרמניה בערב השנה החדשה בשנה שעברה, היא אמרה כי יש להעניש את התוקפים "ללא קשר למוצאם", אך לא שינתה את מדיניותה. כאשר אירעו פיגועים בהנובר, אסן, וירצבורג ומינכן, היא השהתה את תגובתה, ולאחר מכן הוציאה מפיה משפטים כלליים על ה"צורך" למגר את הפשיעה והטרור. אולם היא לא שינתה את מדיניותה.

היא שינתה את עמדתה רק לאחרונה, כנראה מפני שרצתה לרוץ שוב בבחירות בשנת 2017, וראתה כיצד הפופולריות שלה צונחת.

דבריה מיד לאחר מתקפות 19 בדצמבר היו תפלים. היא אמרה ש"אם התוקף הוא פליט", יהיה זה "קשה מנשוא" ויפגע במיוחד בכל הגרמנים העוזרים לפליטים מדי יום".

הערות כאלה עשויות להיראות פשוט נאיביות אם האומר אותם לא היה מצוי בסוד העניינים, אבל לאנגלה מרקל אין תירוצים. היא לא הייתה יכולה להתעלם מאזהרות שירותי המודיעין הגרמניים והאמריקאיים, כי מחבלי המדינה האסלאמית המסתתרים בקרב פליטים מתכננים להשתמש במשאיות במתקפות טרור בתקופת חג המולד. הגרמנים סובלים מהמצב הקשה כבר יותר משנה. שיעור הפשיעה "הרקיע שחקים", מחלות שנכחדו במשך עשורים חזרו למדינה מבלי שיהיה להן חיסון - זמן רב מאז שנעלמו. הממשלה עיקלה בתים ללא פיצוי ממי שמחזיק בבית נוסף כדי לשכן מהגרים, ועוד. לא עבר זמן רב עד אשר התגלה כי החשוד העיקרי בפיגוע בברלין הוא מבקש מקלט החי במרכז סיוע לפליטים.

במדינה אחרת, מרקל הייתה נאלצת להתפטר, בגרמניה היא מתמודדת שוב בבחירות.

האוכלוסיה הגרמנית מזדקנת ושיעור הילודה נמוך בצורה מסוכנת: 1.38 ילדים לאישה. המהגרים תופסים את מקומה של האוכלוסיה הגרמנית שנעלמת לאט לאט. הגרמנים שנפטרים הם הנוצרים, או לעתים קרובות יותר, חילונים שאינם דתיים. כמו בכל מקום באירופה, הנצרות נעלמת, והמהגרים שתופסים את מקומם של הגרמנים הם מוסלמים.

הכלכלה הגרמנית עדיין חזקה אך מתחילה לאבד מכוחה. התשואות להון מושקע נמצאות בירידה. כאשר הון אנושי הוא המקור העיקרי לרווחים, ההון האנושי הגרמני קורס: אנשים ממדינות נחשלות אינם יכולים להחליף בקלות גרמנים משכילים. לרובם אין כישורים מתאימים, המהגרים נשארים זמן רב מובטלים ונתמכים. מתוך 1.2 מיליון המהגרים שהגיעו לגרמניה בשנים 2014 ו- 2015, רק 34,000 מצאו עבודה. אם שיעור האבטלה נמוך, הרי זה מפני שקיים מחסור הולך וגדל בכוח עבודה: כיום 61% מהגרמנים בגילאי 20 עד 64. צפוי כי עד אמצע המאה מספרם ירד ל- 41%.

נאומי תעמולה תקינים פוליטית המשודרים ללא הרף בגרמניה - כמו ביתר אירופה - אינם מדברים לעולם על דמוגרפיה. במקום זאת, הם מפריכים כל הוכחה כי כלכלת גרמניה אינה משגשגת. הם גם אומרים כי האסלאם והנצרות שווי ערך. הם מתעקשים להתעלם מהעובדה כי האסלאם הוא יותר מאשר דת: זוהי מערכת פוליטית, כלכלית ומוסרית המקיפה את כל תחומי החיים, ומעולם לא חייתה בדו-קיום בשלום לאורך זמן עם תרבות שונה ממנה. נאומים אלו מתעלמים כמעט לחלוטין מעלייתו של האסלאם הקיצוני וטרור הג'יהאד. במקום זאת, הם טוענים כי האסלאם הקיצוני הוא כת שולית, וכי טרור הג'יהאד מגייס רק זאבים בודדים או חולי נפש. יותר מכול, הם חוזרים ואומרים השכם והערב, כי כל ביקורת על הגירה או אסלאם מחפירה וגזענית.

האוכלוסיה הגרמנית מאוימת ומפחדת מפני התנהגותם האנטי חברתית של מהגרים רבים ומפני משטרת סתימת הפיות של ממשלותיהם. גרמנים רבים אינם מעזים להשמיע את קולם. מי שמשתמש בתחבורה ציבורית נאלץ להשלים עם עלבונות. הם מרכינים את ראשם ונסים על נפשם ומוצאים מחסה בביתם. מספר האנשים המבקרים במסעדות ובתיאטראות יורד בחדות. נשים נאלצות ללבוש בגדים "צנועים" ונזהרות לא לצאת לבדן. הפגנות המאורגנות על ידי תנועת פגידה (אירופים פטריוטים נגד האסלאמיזציה של המערב) מעולם לא משכו אליהן יותר מכמה מאות אנשים לאחר שהתפרסמה תמונה של מייסד התנועה שבה הוא נראה מחופש להיטלר.

מפלגת "האלטרנטיבה לגרמניה" (AfD), הקוראת לעצור את ההגירה המוסלמית לגרמניה וממשיכה לגרוף עוד ועוד קולות, עדיין נשארת מפלגת מיעוטים. החוק המגנה הסתה לשנאה (Volksverhetzung) התכוון, ככל הנראה, למנוע חזרה לרעיונות נאצים, אולם כיום הוא מונף כחרב על פני כל מי שמדבר סרה על האסלאמיזציה הגוברת של המדינה.

ב-20 בדצמבר הלכה אנגלה מרקל להניח ורדים לבנים בזירת הפיגוע בשוק חג המולד בברלין. אלפי גרמנים עשו כמוה. רבים הביאו נרות ובכו. אולם הכעס והרצון להיאבק באיום עדיין חסרים. בעוד מספר שבועות ייפתח דף חדש - עד הפעם הבאה.

אין דבר המיטיב לתאר את מצבה הנוכחי של גרמניה מאשר גורלה העצוב של מריה לנדנבורגר, צעירה בת תשע עשרה שנרצחה בתחילת דצמבר. מריה לנדנבורגר, כחברה בארגון סיוע לפליטים, נמנתה עם מי שקידם בברכה מהגרים בשנת 2015. היא נאנסה ונרצחה על ידי אחד האנשים שעזרה להם. משפחתה ביקשה מכל מי שרוצה לחלוק כבוד לבתם לתרום כסף לאגודות פליטים, כדי שיותר פליטים יוכלו להגיע לגרמניה.

רובם הגדול של הגרמנים אינם רוצים להבין שגרמניה נמצאת במלחמה, מפני שאויב חסר רחמים הכריז עליהם מלחמה. הם אינם רוצים להבין שהוכרזה מלחמה על התרבות המערבית.

הם מקבלים את התבוסה ועושים בצייתנות את מה שאנשי הג'יהאד רוצים שיעשו: הם נכנעים.

במאמר המנתח את הפיגוע מה-19 בדצמבר בשוק חג המולד, הסביר העיתונאי הגרמני יוזף יופה, עורך העיתון Die Zeit, את החלטתה של אנגלה מרקל לקדם בברכה פליטים כ"מעשה כפרה" ודרך לקבל אוכלוסיה מאוימת, שבעים שנה לאחר השואה. הוא גם הסביר את הפסיביות של גרמנים רבים בתחושת אשמה קולקטיבית.

אם יופה צודק, אם אנגלה מרקל אינה מבינה את ההבדל בין יהודים שהושמדו על ידי הנאצים לבין מוסלמים המאיימים להשמיד נוצרים, יהודים ומוסלמים אחרים, היא תמימה עוד יותר מכפי שהיא נראית.

אם גרמנים רבים חשים אשמה קולקטיבית, עד כי הם רוצים לפצות על מה שעשתה גרמניה ליהודים באמצעות הכנסת מאות אלפי מוסלמים, שרבים מהם מצהירים בגלוי כי הם רוצים להחליף את התרבות היהודית-נוצרית באסלאם, ואשר מחליפים את האוכלוסייה הנוצרית באוכלוסייה מוסלמית - אשר תכלול רוצחים חסרי רחמים בין שורותיה - הדבר מראה כי הגרמנים כיום שונאים עצמם כל כך, עד כי הם רוצים בחורבנם, או שהם פשוט איבדו את הרצון להילחם על מה שחשוב להם - מעשה הידוע בשם כניעה.

ד"ר גי מיליאר הוא מרצה באוניברסיטת פאריז וכתב 27 ספרים על צרפת ואירופה.

נושאים קשורים:  Europe's Migrant Crisis, גרמניה קבל את החדשות האחרונות בדואר אלקטרוני: הרשם חינם לרשימת התפוצה של מכון גייטסטון.

he