עד לפטירתו בשנת 2015 כיהן פרופ' רוברט ויסטריך כיו"ר הקתדרה ע"ש נויברגר להיסטוריה אירופית מודרנית ויהודית באוניברסיטה העברית בירושלים, ועמד בראש המרכז הבינלאומי לחקר האנטישמיות ע"ש וידאל ששון של האוניברסיטה.
"האנטישמיות בקרב האליטה האינטלקטואלית של העת העתיקה הפגאנית החלה באלכסנדריה לפני יותר מ- 2000 שנים. סוג זה של אנטישמיות - במיוחד בקרב התרבויות הנאורות יותר, קרי מצרים, יוון ורומא - התמקד בסוגיות אשר נראה כי לא נס ליחם. הושמעה במיוחד ההאשמה כי היהודים הם אנטי סוציאליים. הם לא אכלו ושתו עם שכניהם, כפי שהיה מקובל באתוס הים תיכוני. האשמה עתיקת יומין זו שלפיה היהודים מדירים עצמם ונוקטים בדלנות הניחה את היסודות שעליהם התבססו האשמות חמורות יותר במהלך אלפי שנים.
"תפקידם האנטישמי של האינטלקטואלים המשיך במשך מאות שנים. אבות הכנסייה, במיוחד במאה הרביעית לספירה, הניחו את היסודות האידאולוגיים שמהם התפתח חלק ניכר מהדמוניזציה שנעשתה ליהודים, היהדות והעם היהודי. הם תייגו במפורש את היהודים כרוצחי ישו, כעם שהרג את האל. שורשי האשמה זו החלו בספרי הבשורה. האינטלקטואלים היחידים באירופה הנוצרית בתקופת ימי הביניים היו אנשי כמורה. במשך יותר מאלף שנים, תאולוגים נוצרים מובילים רבים הנחילו בוז כלפי העם היהודי. לאחר מלחמת העולם השנייה, תיאר זאת הסופר היהודי צרפתי ז'ול איזק בפרוטרוט".
 רוברט ויסטריך |
"התפיסה בנוגע לאופיים השטני לכאורה של היהודים המשיכה לאורך כל ימי הביניים. מאוחר יותר, היהודים הפכו ל"הכללה דמונית", פשוטו כמשמעו. כמעט כל מה שעשו התפרש כרשעות שנעשתה מתוך זדון וסטייה יוצאי דופן. מנהיג הרפורמציה, מרטין לותר, היה אדם בעל כוח אינטלקטואלי משמעותי. הגינויים שהשמיע נגד היהודים היו בין האלימים בתולדות ההשמצות האנטישמיות.
"בעולם הקתולי, הנצרות האורתודוקסית המזרחית והעולם הפרוטסטנטי, אנטישמיות הפכה לתופעה נפוצה. היהודים הוגדרו על ידי הכנסיות כ"סוכני השטן" ואויבי האמונה. דמוניזציה זו חדרה לתוך אתוסים רציונליים, פוסט נוצריים וקיבלה חיות חילונית חדשה. למשל, תנועת ההשכלה במאה ה- 18 חרתה על דגלה מרד נגד מוסד הכנסייה. היא הכריזה ריבונות על ההיגיון, האנושות וה"סובלנות" אוניברסלית. עם זאת, היא המשיכה במסורת האנטישמיות הקדומה. חסידיה האינטלקטואלים הפנו את האנטישמיות שלהם נגד הכנסייה הקתולית עצמה. זו הייתה הגישה הוולטריאנית כלפי מעוזי "האמונה התפלה", ובמיוחד כלפי הכנסייה הקתולית וכתבי הקודש. היא כללה מתקפה כוללת על התנ"ך העברי, העם היהודי והיהדות כמקור כל רע. וולטר ופילוסופים צרפתיים אחרים מהמאה ה- 18 אמרו כי פשעם העיקרי של היהודים הוא שהמציאו את אלוהים והמונותיאיזם, הדבר הגרוע ביותר שקרה לתרבות האנושית. במילים אחרות, חטאם לא היה בכך שגרמו לצליבת ישו, אלא בכך שהביאו אותו לעולם.
"הפילוסופים האידאליסטים הגרמניים הגדולים של המאה ה- 18, מקאנט ועד פיכטה והגל, היו כולם אנטישמים. כך גם האינטלקטואלים הבולטים שתמכו או התנגדו להם, כגון שופנהאואר, ניטשה וקארל מרקס הצעיר. ניטשה וקאנט היו פחות אנטישמים מאחרים. מסורת זו הגיעה לשיאה עם מרטין היידגר, שרבים רואים בו את הפילוסוף החשוב של המאה ה-20. מחויבותו לנאציזם הייתה עמוקה והשפיעה על עמדתו כלפי היהודים.
"בין יורשי מסורות תנועת ההשכלה נמנו הסוציאליסטים הצרפתים המוקדמים של המאה ה-19. למעט מיעוט נדיר יוצא מן הכלל, הם הניחו את היסוד לאנטישמיות הצרפתית של שלהי המאה ה- 19. ביניהם נכללים שארל פורייה, פייר-ז'וזף פרודון - מייסד האנרכיזם ודמות בעלת חשיבות מפתח בתנועת העבודה הצרפתית - ואלפונס טוסנל. דמות בולטת באנטישמיות הצרפתית בתקופת פרשת דרייפוס הייתה האינטלקטואל למחצה אדואר דרומון, מחבר הספר רב המכר La France Juive ("צרפת היהודית"). הספר נמכר בקרוב ל- 100 מהדורות, ועקף במכירותיו את כל הספרים האחרים בצרפת של סוף המאה.
"היריב ובר הפלוגתא הגדול של פרודון, קארל מרקס, פרסם חיבור שהמרקסיסטים תמיד כוללים בפנתאון כתביו, Zur Judenfrage ("לשאלת היהודים"). בין שלל הפנינים של השראה אינטלקטואלית ביצירתו ניתן למצוא ביטויים כגון "ממון הוא האל הגשמי של היהודים" או "העולם הנוצרי בן זמננו באירופה ובצפון אמריקה הגיע לפסגת התפתחות זו והפך למיוהד באופן יסודי ועמוק."
"אנטישמיות אינה בשום פנים ואופן המחוז היחידי של הבורות והבערות. תנועות המונים כגון הנאציזם וצורות רבות של פאשיזם, לאומניות ומספר סוגים של סוציאליזם כוללים מרכיבים מרכזיים של אנטי אינטלקטואליות. עם זאת, לתנועות אלו, שהינן גם אנטי אינטלקטואליות וגם אנטישמיות, יש גם בסיס אינטלקטואלי. בין האישים שהעניקו השראה לפאשיזם האירופי היו הוגים כגון ג'ורג' סורל, ג'ובני ג'נטילה, ארנסט יונגר, אוסוואלד שפנגלר ורבים אחרים. "הפרופסורים של היטלר", אם נשתמש במונח של מקס וויינרייך, סייעו להכין את הקרקע לרצח העם שביצעו הנאצים ביהודים.
"הדמוניזציה האינטלקטואלית של היהודים ממשיכה עד היום, למרות שינויים סוחפים שהתרחשו מבחינה אינטלקטואלית, חברתית ופוליטית בהיסטוריה האירופית. דה לגיטימיציה של ישראל הינה כיום באופנה בקרב האליטות המשכילות האירופיות. סופרים, אומנים, עיתונאים בכירים ואקדמאים רבים עומדים בראש המחנה ועורכים השוואות מעוררות שאט נפש בין הציונות לנאציזם ובין ישראל לגרמניה של היטלר. זוכה פרס נובל הפורטוגזי, ז'וזה סאראמאגו, הוא רק מני רבים, ועדיין הם משתלבים כולם במסורת ארוכה של שנאת יהודים אינטלקטואלית".