איוון צרייסנס, אדריכל המתגורר כיום בירושלים, כיהן כיו"ר הקהילה היהודית בסרייבו בזמן מלחמת האזרחים. הוא היה גם סגן נשיא הפדרציה היוגוסלבית של הקהילות היהודיות.
 איוון צרייסנס |
"בעת מלחמה, הקהילות היהודיות הופכות לעתים קרובות לשעיר לעזאזל ולקורבנות של הצדדים הלוחמים. במהלך מלחמת האזרחים בבוסניה-הרצגובינה בתחילת שנות התשעים, קרה בדיוק ההפך. הקהילה היהודית בבירה סרייבו העניקה סיוע הומניטרי ללא אפליה לאנשים מכל הדתות, וזכתה לכבוד מצד שלושת הצדדים הלוחמים, מוסלמים, סרבים אורתודוקסים וקרואטים קתולים רומיים.
"מתקפתו של הצבא הסרבי בוסני לשליטה בסרייבו החלה ב-6 באפריל 1992. חייליו ירו על העיר משלושה כיוונים. שלושה שבועות לאחר מכן, המצור על העיר הושלם. במארס, אזרחים מדתות שונות עדיין צעדו יחד בסרייבו למען שלום בבוסניה.
"השתתפתי בפגישה של ארגונים לא ממשלתיים בשם הקהילה היהודית, מכל הדתות, שבה נכחו נציגי הצלב האדום. בשנת 1990 הקמנו לתחייה את ארגון הצדקה של הקהילה "לה בנבולנציה" (La Benevolencija) אשר נוסד בשנת 1892. בשנת 1946 הממשלה הקומוניסטית היוגוסלבית אסרה את פעילות הארגון.
"לאחר הפגישה רק ארגון לא ממשלתי אחד נענה, ארגון הג'וינט (American Joint Distribution Committee – JDC). הם תמכו בקהילה היהודית היוגוסלבית מאז 1920 כחלק מפעילותם הקבועה המתמשכת. למרות שארגון הג'וינט לא היה מוכן לפרוץ פעולות האיבה, הם פעלו במהירות.
"ביום הראשון לחודש מאי 1992 החל הקרב על סרייבו, שצרו עליה מכל עבר. היו שריפות רבות בעיר. אנשים ירו זה על זה לאורך הנהר. היו גופות בכל מקום. במשך שבועות הייתה מוטלת בקרבת הנהר גופה של חייל סרבי צעיר בנגמ"ש, מפני שאף אחד לא העז להוציאה.
"אחד המקומות שמהם ירו הסרבים הבוסנים בעיר היה בית קברות יהודי עתיק שנפגע במהלך המלחמה. הוא ניצב על קרקע לא יציבה על גבעה, ועשוי להיעלם לחלוטין בעשורים הקרובים.
"השגנו מכונית שתאסוף מתנדבים יהודים בחלקה החדש של העיר והסענו אותם למרכז הקהילה שלנו מדי יום. הבלבול היה רב, אולם חלק מספקי המזון נותרו בעיר ועם כספי הג'וינט קנינו אוכל ותרופות. "לה בנבולנציה" פתח בית מרקחת במרכז הקהילתי, מי שהצליח להגיע אליו היה יכול לקבל תרופות בחינם. הלחץ גבר ופנינו לבעליה המוסלמים של חנות מתכות שהפסיקה את פעילותה מעברו השני של הכביש, וביקשנו ממנו להעביר את בית המרקחת לשם. הוא הרשה לנו להשתמש בחנות שלו ללא תמורה.
"לה בנבולנציה הפעיל גם שני בתי מרקחת נוספים בחינם במקום אחר בעיר. מאוחר יותר התחלנו לחלק מזון חינם למי שהגיע ללא קשר להשתייכותו. קרנות הצדקה הקתוליות רומיות טיפלו אך ורק בקתולים, אלא אם האדם רצה להמיר את דתו. קרנות הצדקה של המוסלמים דאגו רק למוסלמים. אף אחד לא דאג לסרבים האורתודוקסים מפני שהם נחשבו לאויבים. באו אלינו בעיקר אנשים מהעיר העתיקה שסירבו לקבל אותם בכל מקום אחר. אחרים לא העזו בגלל הירי. במרכז הקהילה היהודית נתלה שלט האומר כי אין לדון בפוליטיקה.
"לאחר זמן מה, הקמנו ארגוני תמיכה בלה בנבולנציה בחו"ל. הארגון הראשון הוקם בהולנד, שם הממשלה תרמה גם היא. היו גם ארגונים בשוויץ, גרמניה וצרפת. אולם הבעיה העיקרית הייתה ההובלה. רק לעתים נדירות קיבלנו עזרה מכוח האו"ם שהוצב בעיר.
"בדרך כלל שכרנו בעלים של משאיות פרטיות ועמם יצרנו שיירה. במהלך הקרב על סרייבו, שנמשך מאפריל 1992 עד נובמבר 1995, הצלחנו להביא מאה אלף טון אספקה. היה גם קשה למצוא דלק, שהיה המצרך המבוקש והנגנב ביותר. כמעט תמיד התחלנו את מסע השיירה בצד הבוסני-קרואטי. פעמיים השתמשנו בטריטוריה של הסרבים הבוסנים כנקודת המוצא שלנו.
"כדי להעביר את השיירות דרך נקודות הבידוק, היה עלינו להודיע לצדדים הלוחמים כי המשאיות מובילות אוכל ותרופות בלבד. היה עלינו גם לספק להם רשימה של כל הטובין שהובלנו. הם אסרו על הבאת פריטים שהוטלו עליהם מכסים גבוהים כגון שוקולדים, קפה, סיגריות וקוסמטיקה. עד מהרה הבנו שאין לנו מזון עשיר בחלבונים כגון בשר, אלא רק פסטה, קטניות ושמן. הצרפתים הביאו שתי משאיות של מים בבקבוקים מפני שהם העריכו נכונה שאספקת מים תיעצר.
צרסנייס מסיים בציינו תרומה גדולה אחרת של הג'וינט. "הם נתנו לנו תחנת רדיו שבה כל מי ששהה בסרייבו יכול היה ליצור קשר עם בני משפחתו בחו"ל. הג'וינט שילם גם את חשבונות הטלפון".