הפסיכיאטרית והפתולוגית ד"ר דפנה בורדמן הייתה מרצה קלינית בכירה לפתולוגיה ב- State University of New York at Stony Brook, וסגן אלוף בצבא ארצות הברית.

"ברשות הפלסטינית ובאזור שבשליטת חמאס בעזה נערכים קמפיינים נרחבים ומתוכננים בקפידה של הסתה של ילדים. בשל שטיפת המוח הילדים מתחילים לראות בחיוב את מעורבותם בפעולות טרור המסכנות את חייהם. יש לתעד טוב יותר את תהליך ההסתה. לאחר מכן, יש לנתח כיצד תהליך זה משתלב בהקשר הרחב יותר של האידאולוגיה הפלסטינית והמוסלמית לרצח עם. לבסוף, יש לדון בשיטות לנטרול שטיפת המוח הנעשית לילדים.

"תהליך ההסתה מסוקר מעט מאוד על ידי אמצעי התקשורת הבינלאומיים. לכן, תושבי המערב אינם מודעים ברובם להתפתחותן המאיימת של תכניות אלו הזוכות ל"הצלחה" רבה. הן מבוססות על שיטות שכנוע ושטיפת מוח מוכרות וחדשניות כאחד. משטרים רודניים, כולל גרמניה הנאצית, הקג"ב הסובייטי ושירותי המודיעין הסיניים, עשו שימוש בשיטות דומות להשגת אפקט מרבי. הולכות ומתרבות ההוכחות כי כמה ממקורות אלו עוררו השראה והדריכו את הרשות הפלסטינית.[1]

"הסתה זו של ילדים פלסטינים הובילה לשנאה רווחת ולדחף לאלימות.המנהיגים הפלסטינים מסיתים ילדים לנקוט פעולות אלימות מעין אלו נגד ישראלים, גם כאשר סביר כי ייפצעו או ייהרגו. הם מבטיחים להם שיהפכו לשאהידים ולמושא הערצה כגיבורים בחברה הפלסטינית וימצאו את מקומם בגן עדן עם אללה. בדברי עידוד אלו הם מפחיתים את פחדיהם הטבעיים של ילדים. בעקבות זאת, הילדים רוצים להיות במצבים שבהם הם עלולים להיפצע או למות.

"שטיפת המוח המסיבית הנעשית לילדים מבוססת על קמפיין מתוכנן בקפידה הנשען על אמונות תרבותיות חזקות ומנגנונים פסיכולוגיים עמוקים. ההסתה עושה שימוש במתודולוגיה רב-אופנית, ומטיפה ללאומנות פלסטינית, מות שאהידים, ותחת שלטון החמאס מדגישה את ההגמוניה העולמית של השריעה. הקמפיין עושה שימוש באמצעי התקשורת, בתי ספר, הרחוב ואנשי דת.

"שטיפת המוח באזורים הפלסטינים נרחבת הרבה יותר מספרי לימוד וטלוויזיה, ומקיפה אלמנטים חברתיים כללים, כגון עיתונים, הורים, מורים, שיטות הוראה המעודדות ומשבחות ציות ומפגינות חוסר נחת רב מתלמידים פחות אדוקים. לאימאמים יש חלק חשוב בהדגשת יעדי הג'יהאד והשאהיד. מחנות קיץ, שמות רחובות, גני משחקים, קבוצות כדורגל הנקראים בשמות שאהידים, עוזרים לשמר אווירה זו בכל שורות החברה.

"בין הגורמים הפסיכולוגיים הקובעים שטיפת מוח, העברה רגשית היא הנשק האולטימטיבי.[2] לשנאה בהקשר זה יש חשיבות עליונה, ומועברת אליהם סלידה מהיהודים ובמידה פחותה מהאמריקאים. בחברה הפלסטינית הפטריארכלית, מניפולציה של רגשות ילדים מבוססת על פחד לא להרגיז את אללה.

"מחקרים מראים כי קולות תיפוף תכופים הנשמעים ברקע בסרטוני הטלוויזיה של הרשות הפלסטינית מגבירים מצבים נפיצים של מתח נפשי וסוגסטיביות. הרעיון של הרס עצמי אינו מובן בחשיבה המערבית.

"החמאס והג'יהאד האסלאמי שומעים מאנשי הדת במסגדים על צעירים המשתוקקים להפוך לשאהידים. הם עוברים קורסים ארוכים של לימודים רוחניים והכשרה בסגנון צבאי. מלמדים אותם כי מוות כמחבל מתאבד יפתח את שערי גן עדן להם ולבני משפחותיהם.[3]

"יצוין כי תופעת המחבלים המתאבדים פחתה משמעותית לאחר מארס 2002, בשל פעולות הסיכול הממוקד היעילות של צה"ל וצעדי מניעה, ובשל הקמת גדר ההפרדה במקומות אסטרטגיים. מדיניות הרשות הפלסטינית נותרה ללא שינוי, אולם נחלה פחות הצלחה".

כאשר נשאלה לגבי האפשרויות לנטרול שטיפת המוח שעברו ילדים פלסטינים אמרה בורדמן: "גם כאשר האלימות בין הפלסטינים לישראלים נפסקת, הלך רוחם של הילדים הפלסטינים לא ישתנה מעצמו. לאחר שמלמדים מישהו שפיגועי התאבדות יפתחו לו ולמשפחתו את שערי גן עדן, נדרשת עבודה רבה כדי לטהר אותו ממחשבות אלו. הבעיה הופכת חמורה יותר אם מישהו גדל בחברה רודנית שבה לא מעודדים חשיבה עצמאית".

"הדרך לתיקון שטיפת המוח המעודדת שהידים תהיה ארוכה ומורכבת. מניסיון מקצועי עולה, שהצלחת השינוי מוטלת בספק. נוכל רק לקוות לשחיקה הדרגתית של הלאומנות הפלסטינית החזקה ושל התקוות להגמוניה אסלאמית. בהיעדר כוחות חיצוניים, זו עשויה להיות אפשרות, אולם כיום, כאשר השאיפה להתרחבות אסלאמית בינלאומית, אלימה ולא אלימה, מפורשת נמצאת בשיאה, נראה כי התחזית לזמן הקרוב עגומה".

(מקור התמונה: Palestinian Media Watch)


[1] Joel Fishman, "Ten Years since Oslo: The PLO's 'Peoples War,'" Jerusalem Viewpoints, 503, 1-15 September 2003. On Arafat, see also Ion Mihai Pacepa, Red Horizons (Washington, DC: Regnery Gateway, 1987), 14, 19, 23.

[2] Daphne Burdman, "Education, Indoctrination and Incitement: Palestinian Children on Their Way to Martyrdom," Terrorism and Political Violence, Vol. 15, No. 1 (2003): 109-113, note 10 regarding elucidation of psychological factors determining successful indoctrination.

[3] Nasra Hassan, quoted in Daniel Pipes, "Arafat's Suicide Factory," New York Post, 9 December 2001.

נושאים קשורים:  ישראל, הרשות הפלסטינית
כתבות אחרונות מאת
קבל את החדשות האחרונות בדואר אלקטרוני: הרשם חינם לרשימת התפוצה של מכון גייטסטון.

he