הסטטיסטיקה הרשמית של האיחוד האירופי בנושא הטרור הינה דרמטית:
"בשנת 2016 דיווחו שמונה חברות האיחוד האירופי על 142 מתקפות טרור בסך הכול, אשר נכשלו, סוכלו ויצאו לפועל. יותר ממחצית מהן (76) דווחו על ידי בריטניה. צרפת דיווחה על 23 מתקפות טרור, איטליה 17, ספרד 10, יוון 6, גרמניה 5, בלגיה 4 והולנד מתקפת טרור אחת. 142 איש נהרגו במתקפות טרור, ו-379 נפצעו באיחוד האירופי. 1,002 איש נעצרו בגין פשעי טרור בשנת 2016".
כל המדינות האלה ניסו לשווא לשלב בתוכן את הקהילות המוסלמיות. "כל עוד מצב זה ממשיך, כישלון האינטגרציה יציב איום קטלני על אירופה", כתב ה-Wall Street Journal לאחר פיגוע התאבדות שבו נהרגו 22 איש במנצ'סטר. על פי ספרו החדש של העיתונאי הצרפתי אלכסנדר מנדל, Partition: Chronique de la sécession islamiste en France ("חלוקה: כרוניקה של פרישה אסלאמיסטית בצרפת"), רב תרבותיות מובילה להפרדה של החברות האירופיות.
היא גם גורמת לגלים קבועים של מתקפות טרור. באוגוסט שעבר, ביום אחד, הרגו אסלאמיסטים 20 אירופים בברצלונה ובפינלנד. חודש לאחר מכן, הם רצחו שתי נערות במרסיי, ובבירמינגהאם נער שיעי הוכה באכזריות. זהו קציר הדמים של הרב תרבותיות של אירופה. זוהי האידאולוגיה האירופית שמשווים לה אופי רומנטי ומפתה מאז הקומוניזם.
ישנה "שרשרת תמידית הולכת וגדלה של "קהילות מושהות" השוכנות בתוך מדינות בכל רחבי המערב", כתב לאחרונה ההיסטוריון האמריקאי אנדרו מיצ'טה.
"הופעתן של מובלעות אלו, המקבלות חיזוק מצד מדיניות רב תרבותית של אליטות, פוליטיקה של קבוצות, ופירוק מורשת המערב תרמו להתפוררות האומות האירופיות המערביות".
עשרים דקות בלבד מפרידות בין רובע המארה האלגנטי של פריז שבו שכנו משרדי המגזין Charlie Hebdo לבין ג'נווילייר, פרבר המאכלס 10,000 מוסלמים, שבו נולדו וגדלו האחים קואצ'י שירו למוות במאיירי המגזין Charlie Hebdo. בבירמינגהאם שוכן פרבר ספארקברוק שממנו יצאה עשירית מכלל אנשי הג'יהאד של אנגליה. בכל הערים הגדולות של אירופה יש מובלעות שבהם פושה האפרטהייד האסלאמי.
שם, לבורקות ולזקנים יש משמעות. הלבוש סימל מאז ומתמיד נאמנות לאורח חיים, לציביליזציה. כאשר מוסטפא אטאטורק ביטל את החליפות בטורקיה, הוא אסר זקנים אצל גברים ורעלות אצל נשים. התפשטות הסמלים האסלאמיים בגטאות באירופה מסמנת את ההפרדה בפרברים אלו. המנהיג החדש של מפלגת העצמאות בבריטניה (UKIP), הנרי בולטון, אמר לאחרונה כי בריטניה "נקברת" תחת האסלאם ו"מוצפת" על ידי רב תרבותיות.
 (מקור התמונה: יאן קאראדק, Coco0612/Wikimedia Commons) |
"רב תרבותיות", לדברי הארכיבישוף מקנטרברי לשעבר, לורד קארי מקליפטון, "הביאה לכך שחולקים כבוד להרג, מילת נשים וביסוס החוק השרעי בכיסים עירוניים ברחבי בריטניה". במסגרת הרב תרבותיות האירופית, נשים מוסלמיות איבדו זכויות רבות שהיו אמורות להיות להן באירופה. הן נענשות על "פשעים של חילול כבוד המשפחה", מפני שסירבו ללבוש רעלה אסלאמית, התלבשו בבגדים מערביים, פגשו חברים נוצריים, המירו את דתן, רצו להתגרש, התנגדו שיכו אותן או מפני שהן "עצמאיות" מדי.
זו אחת האירוניות הגדולות של הרב תרבותיות: חמש חברות אירופיות בנאט"ו נלחמות כיום באפגניסטאן נגד הטליבאן המשעבד נשים, בעוד שבאירופה קורה בדיוק אותו הדבר בגטאות שלנו.
תחת איצטלת הרב תרבותיות, עלה שיעור הפוליגמיה, יחד עם מילת נשים (500,000 מקרים ברחבי אירופה). רב תרבותיות מבוססת למעשה על מתן לגיטימציה לחברה שרעית מקבילה, המושתתת על דחיית ערכי המערב, ומעל לכול שוויון וחירות.
בנוסף, החשש מ"העלבת" מיעוטים אסלאמיים הוביל לעצימת עיניים. זה מה שקרה ברותרהאם, עיר המונה 117,000 איש בצפון אנגליה, שבה נמשך במשך שנים אונס קבוצתי וניצול מיני של 1400 ילדים לפחות על ידי "כנופיות אונס ממוצא פקיסטאני".
במסגרת הרב תרבותיות, זינק גם שיעור האנטישמיות, במיוחד בצרפת. השבועון הצרפתי L'Express הקדיש לא מזמן גיליון שלם ל"תחושת אי הנוחות החדשה של יהודי צרפת".
כל רעידות האדמה הפוליטיות שאירעו לאחרונה באירופה הן תוצאה של כישלון הרב תרבותיות. כפי שאמר ההיסטוריון הבריטי, ניל פרסוגון, הסיבה העיקרית לברקזיט הייתה הגירה.
"אנשים רבים בבריטניה התבוננו במשבר המהגרים באירופה וחשבו: אם הם יקבלו דרכון גרמני, הם יגיעו לבריטניה ואנחנו לא נוכל לעצור אותם. זו הייתה סוגייה מרכזית ולגיטימית מבחינת הבוחרים, כיוון שהגרמנים פתחו את שעריהם לזרם עצום של מהגרים מהעולם המוסלמי. כאשר ראו זאת מבריטניה, התגובה הייתה: רק רגע, מה יקרה אם הם יגיעו לכאן?"
בהולנד, עלייתו של חרט וילדרס היא תוצאה ישירה של רצח הקולנוען תיאו ואן גוך על ידי איסלאמיסט הולנדי וההתנגדות לרב תרבותיות שבאה בעקבותיו. בצרפת, עלייתה הפוליטית של מרין לה פן התרחשה במקביל לשנתיים של פיגועי טרור גדולים שבהם נרצחו 230 אזרחים צרפתיים.
יתרה מזאת, הצלחתה יוצאת הדופן בבחירות הכלליות האחרונות של מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה (AfD) היא תוצאה של החלטתה הרת האסון של הקנצלרית אנגלה מרקל לפתוח את שערי גרמניה למיליוני מהגרים ופליטים. ביאטריקס פון סטורך, מנהיגת ה- AfD , אמרה ל- BBC כי "האסלאם אינו שייך לגרמניה". היא הסבירה כי זה דבר אחד לאפשר למוסלמים להטיף בפרטיות לאמונתם האסלאמית, אבל זה דבר אחר לגמרי לפייס את האסלאם הפוליטי, המנסה לשנות את הדמוקרטיה והחברה הגרמנית.
הממסד האירופי עצם את עיניו בזמן שמוסלמים שמאמינים בעליונות דתם הפרו את זכויות בני עמם. מאז עלה מספר האסלאמיסטים הדופקים על שערי אירופה ביתר נחישות. רב תרבותיות הורגת ומערערת את יציבות אירופה, כפי שרק הנאציזם והקומיניזם עשו קודם לכן.
ג'וליו מאוטי, עורך תרבות בעיתון Il Foglio, הוא עיתונאי וסופר איטלקי.